|
1) מהו ה- CRAN?
הוועד היצוגי של הארגונים השחורים (CRAN) נוסד ב- 26 בנובמבר 2005 ומאחד תחתיו היום יותר מ- 120 ארגונים בגדלים שונים. מטרת ה- CRAN להלחם בביטויי האפליה והגזענות כנגד השחורים ולטפח ולקדם את הגיוון של התרבות השחורה מאפריקה ומהקריביים.
2) האם יש רק שחורים ב- CRAN?
לא. ה- CRAN פתוח בפני כולם, וכולל רבים, החושבים שמצבם של האכלוסיות השחורות בצרפת מצריך דיון ושיפור. העובדה שה- CRAN מאחד ארגונים שחורים מלמדת על המטרה שהארגון שם בפניו, קרי שיפור מצב השחורים. למטרה זאת שותפים רבים בעלי רצון טוב מכל שכבות החברה. עם זאת מובן שרוב החברים ב- CRAN הם שחורים, כפי שארגונים פמיניסטים מתאפיינים ברוב נשי, שכן לאלה ולאלה האינטרס המיידי במאבק באפליה.
3) האם ה- CRAN דוגל בעקרונות הקהילתנות (Communautarism)?
לא. ה- CRAN דוגל בשוויון זכויות על מנת שהמגוון האתני של החברה הצרפתית יוצג כראוי. אך מהלך זה דורש את שבירת ההרכיה הממוסדת. אולם המתנגדים לכך מסתתרים לרוב מאחורי התירוץ של אוניברסליזם מופשט, שמסתיר (כביכול) שמרנות גברית, לבנה, בורגנית, קתולית וכן הלאה. בהינתן המרקם של החברה הצרפתית הם מגנים בטענה שמדובר בקהילתנות את כל הקבוצות שדוגלות בשויון, קרי: השחורים, הערבים, היהודים, הקהילה ההומוסקסואלית וכו'. למעשה דוגל ה- CRAN בשויון זכויות אך לא בהאחדת הזהויות.
4) אנו אומרים \"השחורים בצרפת בלתי נראים\"- מה המשמעות?
עור שחור בצרפת (ללא המושבות) אינו הדרך כדי להטמע. הפרדוקס הוא שהשחורים בצרפת כאינדיבידואלים בולטים אך כקהילה הם בלתי נראים. ראשית, כקבוצה חברתית הם מתבקשים להתבולל מפני שצרפת הרפובליקנית לא מכירה באופן רשמי במיעוטיה ולא מבחינה בהם. הבלתי נראות של הקהילה השחורה יכלה להיות סיבה לשביעות רצון, או לפחות לא להוות בעיה, אלמלא בעיות חברתיות ספציפיות היו נמדדות, ידועות ומוכרות. זה אינו המצב. כך הבלתי נראות הזאת במקום להיות תוצאה מתבקשת של העדר בעייתיות הופכת לקושי.
5) לדבר על \"השחורים\" – האין זאת הגזמה?
לשאלה \"מיהו שחור?\" אין לנו תשובה ביולוגית לפי \"תורת הגזע\" ולא תשובה תרבותית, אלא טיעונים חברתיים פוליטיים: בחברות בהן השחורים מהווים מיעוט, שחור הוא מי שמוכר ברבים ככזה, מוגדרת כשחורה אוכלוסיית נשים וגברים שהוויתם החברתית המשותפת כוללת אפליות בשם צבע עורם. מה שמשותף לשחורים שהם חיים בחברות המבחינות בהם כשחורים. לרוב אין לשחורים ברירה אלא לגלם את מה שהאחר רואה בהם. כפאראפרזה לסאטר \"שחור הוא מי שהאחרים רואים כשחור\".
6) היש \"בעיה שחורה\" בצרפת?
לא, אך קיימת בעיה של צרפת עם האכלוסיות השחורות שלה. לבעיה זאת שורשים היסטוריים מורכבים הקשורים לעבדות ולקולוניזציה. מטרתנו לגייס אנשים בעלי רצון טוב על מנת לשפר את המצב הקשה של אותן אוכלוסיות ולהלחם נגד האפליות הגזעניות מהן השחורים סובלים.
7) מהי אפליה גזענית?
אפליה היא פגיעה בבן אדם בשם שייכותו הממשית או המדומה לקבוצה חברתית. אפליה גזענית היא קיפוח על בסיס גזעני (צבע עור או מאפיינים טיפוסים אחרים). האפליה הגזענית יכולה לפגוע בשחורים בלי קשר למוצאם או לאזרחותם וכו'. לדוגמה, סירוב העסקתה של אישה שחורה בשם הטיעון שהלקוחות לא יתלהבו מכך. זאת אפליה גזענית לכל דבר. מוצאה של האישה אינו משנה אלא צבע עורה הוא שקובע. בניגוד לגזענות, שהיא אידיאולוגיה, האפליה היא פרקטיקה מעשית.
8) איך להאבק באפליות הגזעניות?
כדי להאבק באפליות הגזעניות יש ראשית להבין את המציאות המפלה. מאבק זה שואף לשים קץ לנזקים שנובעים מהאפליה. זהו מאבק פרגמטי וקונקטרטי נגד הגזענות כאידיאולוגיה. הקושי הוא לזהות את האפליות הגזעניות על מנת לתת להן מענה הולם. זהו אינו מאבק פשוט בצרפת מכוון שאין כלים סטטיסטיים המודדים את היקף האפליה ומאפשרים להעריך את האפקטיביות של צעדי מדיניות. התיעוד היחיד שבידנו מורכב מעדויות, אכן רבות והולמות, אך שאינן מאפשרות מדידה של היקף האפליה והשוואת המצב על פני זמן.
יש שני דגמים רצויים ואפשריים של מדיניות כנגד האפליה. ראשית, מדיניות ענישה על התנהגות אפלייתית. אמת, קוד העונשין מכיר באפליה ומעניש עליה, אך יש להכיר בכך שמערכת המשפט אינה פעילה במיוחד ביישום החוק בעניין זה. מעט מידי הליכים משפטיים מביאים תוצאות של ממש. המשפטנים לא הוכשרו מספיק בתחום ואינם נלהבים לעסוק בכך. שנית, מדיניות השואפת לקדם את השוני החברתי ע\"י העדפה מתקנת (בארצות הברית) או העדפה חיובית (בצרפת). מדובר על יצירת מנגנונים שישימו קץ לחוסר הגיוון במישורים פוליטיים, כלכליים וחברתיים. ראוי שאופיים של מנגנונים אלה יהיה על סדר היום הציבורי.
9) האם הסטטיסטיקה האתנו-גזעית לא מסוכנת?
הסטטיסטיקה האתנו-גזעית קיימת במדינות רבות. מטרתה אינה לקטלג את האנשים בקבוצות ביולוגיות אלא למדוד את היקף האפליה, כדי להאבק בה. הדמוגרפים אינם שופטים את טבע \"הגזע\" או \"הקבוצה האתנית\" ולא חורצים עליו דעה. המאפיינים האתנים מופיעים רק כקריטריון שמאפשר לאפיין את המקרה הספציפי של האפליה. סטטיסטיקה זאת היא אנונימית, היא מאפשרת מדידה של האפליה אך לא את זיהוי הפרטים.
10) מי יחליט מיהו שחור ומי לא?
הסטטיסטיקה האתנו-גזעית מבוססת על הצהרה פומבית של זיהוי עצמי. בארה\"ב ובבריטניה הנשאלים עונים בצורה אופציונלית על השאלה.
11) מהו דעתנו על ה- HALDE?
יש להודות שה- HALDE (הוועד העליון למאבק באפליה ובעד השוויון) שנוסד לפני יותר משנה, בולט בשתיקתו ולא מאפשר את האמצעים נגד האפליות הגזעניות. הוא מנמיך את האפליות הגזעניות יחסית לאפליות אחרות. לא המהות של ה- HALDE שגויה אלא הפאסביות של חבריה. יתכן שעם הזמן הפעילות המבורכת תגדל. עם זאת המצוקה של האכלוסיות המופלות היא גדולה וה- HALDE אינו עונה על צורכיהן. במקום לפתוח את הוויכוח בנושא כלים למאבק נגד האפליה, ה- HALDE עונה בשתיקה ומסיט את הדיון הציבורי.
|
